<h1>ארחות חיים הלכ' סדר ליל הפסח סימנים כ"ח—כ"ט</h1>
<h2>דף קיט:</h2>
והא דתנן ברך על הפסח לא פטר את של זבח ר"ל בתחלת האכיל' שהיו אוכלין כזית מן הפסח אחר שברכו עליו ואח"כ מניחין אותו עד אחר אכילה כדי שיהא נאכל על השבע שאם לא היה אוכל ממנו עד אחר החגיגה איך יפטרהו והלא החגיג' נאכלת קודם שיאכל ממנו אלא ודאי ש"מ שבתחל' היה מברך עליו כמו שאנו עושין במצה ואח"כ אוכלו על השבע כמו שאנו אוכלין כזית מצה באחרונה כדי שיהיה הטעם בפיו. ואין מפטירין אחריו אפיקומן ומצה דאורייתא צריך ג"כ שיאכל ממנה באחרונה כדי שישאר טעם מצה בפיו ואין מפטירין אחריה אפיקומן מאי אפיקומן שמואל אמר כגון ארדילאי לי וגוזליא לאבא. פי' שמואל היה אוהב כמהין ופטריות ואוכלן אחר סעוד' ורב הי' שמו אבא והיו קורין אותו רב לכבוד ואוהב גוזליא ואוכלן אחר סעודה ור' יוחנן אמר כגון תמרים קליות ואגוזים ובלשון יוני אפיקומן ולא כלום כך מצאתי וי"א אפיקו מאני ויוצא להם ממימרא דרב דאמר דלא יעקרו מסעודה לסעודה כלו' הוציאו כליכם מכאן ונלך למקום אחר לאכול ופי' תלמיד א' מהר"ש ז"ל כדי שיהא הטעם מצה בפיו שחייבין אנו לספר ביציאת מצרים כל הלילה ע"כ צריך שישאר טעם המצה בפיו כתב הרמב"ם ז"ל אע"פי שאכל מצה ואכל אחריה מאכלות אחרות ופירות חוזר ואוכל כזית מצה באחרונה ויש דייקו מזה שאין השתיה מעכבת את טעם האכילה דאפיקומן לא משמע אלא מין ממיני האכילה כגון תמרים וקליות ואגוזים וגם הריא"ף ז"ל לא אסר אלא שתיית יין דמחזי כמוסיף על הד' כוסות אבל מים לא אסר והר' אהרן הלוי ז"ל כתב בשם הרמב"ן ז"ל שמותר לשתות בין אכילת כזית מצה לברכת המזון וגדולי איוורא היו מחמירין ליזהר גם ממים ופוק חזי מה עמא דבר. כתב הר' אשר ז"ל שמעתי שנהגו הקדמונים לאכול כזית מצה באחרונה ביום כמו בלילה. ואי משתלי ולא אכיל כזית מצה באחרונה ובריך ברכת מזונא בין דאדכר ליה קודם הלילא בין דאדכר ליה בתר הלילא כתב הראב"ד ז"ל דמשי ידיה ומברך על נטילת ידים ובוצע על מצה דמנטרא ואכל מינה כזית ומשי ידיה ומברך ברכת מזונא כי אורחיה ומפטר דסדר ברכות לא מעכבי ואם בשביל שאין שותין בין שלישי לרביעי הרי רביעי זה במקום שלישי שהרי ברכת מזונו וברכת אמצעית שלא כתקנה ואם לאחר ההלל נזכר לא גרע מכוס חמישי של ההלל גדול שהוא רשות כל שכן האי דהוא חובה דמצה באחרונה זכר לפסח למצה הבאה עם הפסח כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו מיהו כיון דמרור בזמן הזה דרבנן הוא דבזמן דאיכא פסח איכא מרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור וכבר ברכינן עליה מעיקרא לא צריכי למיכל מיניה בסוף אבל מצה דהדר הכתוב קבעו חובה אף בזמן הזה אע"ג דמברכין מעיקרא עבדינן זכר למקדש דלא מפקינן בתרא אפיקומן עכ"ל בדרשה. והרשב"א ז"ל כתב שאם שכח ובירך ברכת המזון קודם שיאכל מצה באחרונה חוזר ומברך המוציא על המצה ואוכל ממנה מעט ואחר מברך ברכת המזון בלא כוס וי"א דמברך בכוס דלא גרע מכוס חמישי שהתירו עכ"ל והר"ש ז"ל כתב ואם שכח ולא אכל מצה אפיקומן אחר סעודתו קודם ברכת המזון ונדכר לאחר ברכת המזון אינו צריך לחזור ולאכלו דהא צריך לברך אחריו ולשתות מן הכוס ובין שלישי לרביעי לא ישתה וגם אינו נכון לעשות ברכת המזון בלא יין לפי שתקנו כוס שלישי עליו וגם לאחר כוס ד' של הלל אינו יכול לאכלו ולברך ברכת המזון דהא לא תקנו אלא ד' אבל ה' לא תקינו ועוד דסתם כל המצות הנעשות בליל ראשון נעשות בשמור לשם מצה ומצה שאוכל בגמר סעודתו עול' לו לשם מצה ויוצא בה דהא נעשית לשם שמור מצה וכן נמי דעת הר"ם נ"ע שכתב ומזה שאם נאבד' המצה שהניח תחת המפה לאפיקומן שיכולין להמנות על מה שאכלו כבר ואין צריכין יותר. ומי שאין לו רק כזית מצה משומרת מברך המוציא על מצה שאינה משומרת ואוכל סעודתו ואחר סעודתו יקח אותו כזית מצה משומר' ומברך עליה על אכילת מצה ואוכלה וי"א דאין ראוי לעשו' כן להיות מברך על אכילת מצה אחר שמלא כריסו ממנה אך יברך בתחלת סעודתו על אותו כזית המוציא ואכילת מצה ואח"כ אוכל כל סעודתו. וזה שאין מברך על אכילת מצה מליל ראשון ואילך ומברך לישב בסוכה כל זמן שיכנס לישב בה לפי שמצה מליל ראשון ואילך רשות וזה שאוכל מצה אינו אלא מפני שאינו יכול לאכול חמץ כמו האוכל בשר טהורה מפני שאינו יכול לאכול טמאה ואינו מברך לאכול כך שאותה אכילה אינו אלא לצורך גופו להשביע רעבו אבל אכילה בסוכה בשאר ימים מברכין עליה אע"פי שגמרו חמשה עשר מחג המצות מכאן ואילך נמי רשות מ"מ כיון שהישיבה בסוכה אינה צורך גופו אלא קיום מצוה ראוי לברך עליה לישב בסוכה מפי הר' שמואל שקלי ז"ל.
